בג"ץ המזונות: המהפכה שמטלטלת את עולם הגירושין בישראל

במרכז פסק הדין עומדת השאלה האם לבית הדין הרבני ישנה סמכות לדון במזונות ילדים כאשר אחד הצדדים מתנגד לכך. בג"ץ, בהרכב של השופטות יעל וילנר ורות רונן מול דעת המיעוט של השופט נעם סולברג, קבע חד-משמעית כי כל החלטה של בית דין רבני בנושא מזונות ילדים ללא הסכמה מפורשת של שני ההורים – בטלה.

בפסיקה זו, בג"ץ חיזק את ההלכה המשפטית הקובעת כי סמכותו של בית הדין הרבני מוגבלת לדיני נישואין וגירושין בלבד, ואינה כוללת עניינים אזרחיים כמו מזונות ילדים, אלא אם כן שני ההורים הסכימו במפורש לדון בכך בערכאה הדתית. פסיקה זו למעשה מאשרת מחדש את העיקרון שנקבע עוד בעבר בפסקי דין קודמים, אך מחזקת אותו באופן משמעותי ומונעת פרשנויות גמישות שהיו נהוגות בעבר בבתי הדין הרבניים.

בעבר, תביעות מזונות יכלו להתנהל במסגרת בתי הדין הרבניים, במקרים שבהם התביעה נכרכה בהליך הגירושין. במקרים רבים, הדבר הפך למרוץ סמכויות – הצד הראשון שהגיש תביעה קבע למעשה את זהות הערכאה שתדון בעניין. היו שסברו כי בתי הדין הרבניים פסקו לטובת הגברים, אך מניסיוני ומדבריהם של רבים בתחום, לעיתים קרובות דווקא בתי הדין הרבניים פסקו סכומי מזונות גבוהים יותר מאלו שנפסקו בבתי המשפט לענייני משפחה. הדיינים, מתוך תפיסה הלכתית מסוימת, נטו לעיתים להחמיר עם החייבים במזונות ולהבטיח רווחת הילדים והאם.

כצפוי, הפסיקה החדשה עוררה הדים רבים. מצד אחד, ארגוני נשים וגופים משפטיים בירכו על הפסיקה, בטענה שהיא מחזקת את זכויות הילדים ומונעת פסקי דין שעלולים לקפח את האם. מצד שני, נציגי בתי הדין הרבניים והמערכת הדתית טוענים כי מדובר בפגיעה חמורה במעמדם, ואף קוראים למחוקקים לשנות את החוק כך שיאפשר לבית הדין הרבני להמשיך לדון בענייני מזונות ואף להרחיב את הסמכויות בית הדין.

השלכות הפסיקה רחבות. מצד אחד, היא מספקת ודאות משפטית ומונעת את מרוץ הסמכויות, אך מצד שני, היא מעבירה באופן מלא את עומס התביעות למערכת בתי המשפט לענייני משפחה, שעלולה לסבול מהתארכות ההליכים. כמו כן, ייתכן שהורים שעד כה קיבלו סכומי מזונות גבוהים מבתי הדין הרבניים ימצאו את עצמם עם סכומים נמוכים יותר במסגרת בתי המשפט לענייני משפחה.

ההחלטה צפויה לשנות את האופן שבו מתנהלים הליכי הגירושין בישראל. הורים גרושים יצטרכו לקחת בחשבון כי לא ניתן יהיה עוד לכפות את סמכות בית הדין הרבני בנושא המזונות, מה שישפיע בהכרח על האסטרטגיות המשפטיות.

שאלת ההתערבות של בג"ץ בנושאים שהיו מסורתית בידי בתי הדין הרבניים מעלה גם סוגיה רחבה יותר של הפרדת דת ומדינה, והאם מדובר בהמשך מגמה של הגבלת סמכויות בתי הדין הרבניים. ההחלטה יכולה לשמש בסיס לשינויים עתידיים במעמדן של ערכאות דתיות מול המערכת המשפטית האזרחית.

אין ספק שההחלטה משנה את כללי המשחק. האם מדובר בצעד צודק שמאזן את המערכת המשפטית, או שמא בהתערבות מיותרת של בג"ץ? ימים יגידו.

מה דעתכם?

מאיה קדם, עו"ד ומגשרת